אחים בן רחמים (צפון) בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ

החלטה

הענין שבפני, בקשת הנתבעת לעיון חוזר בהחלטתי, המורה על קיום הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן.

ב"כ הנתבעת מפנה לתקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, וטוען כי במקרה דנן, לאור היותו של הדיון צפוי וברור, מן הדין כי תינתן החלטה המעניקה רשות להתגונן בפני התובענה, אף ללא חקירת המצהירים.

ב"כ הנתבעת מציין, כי לעמדתו, הנתבעת הסבירה באריכות מדוע יש ליתן לה רשות להתגונן, "יהיו תוצאות חקירתו הנגדית של המצהיר אשר יהיו", וסבור ב"כ הנתבעת, כי עמידת ב"כ התובעת על חקירת המצהירים, נעשית אך ורק על מנת לקנות יתרון בלתי הוגן, תוך ניצול חסר תום לב של הזכות הדיונית.

בהקשר זה, מציין ב"כ התובעת, שלדעתו ביהמ"ש פטר עצמו מלדון בבקשה לגופה, רק משום שב"כ התובעת עמד על חקירת המצהירים.

אקדים ואומר, כי דינה של הבקשה להידחות.

תקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, קובעת כמפורט להלן:

"בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר, ואולם רשאי הוא ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד, ורשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדחות בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד"

דרך המלך, אם כן, מותווית ברישא לתקנה 205 (ג), קרי "בית המשפט או הרשם יחליט בבקשת הרשות להתגונן על יסוד הבקשה וחקירת המצהיר".

החריג לכלל, הינו מתן הרשות ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד. טוען ב"כ הנתבעת, כי יש להפעיל שיקול הדעת, של נקיטה בחריג לכלל הדיוני, אותו חריג שהינו בבחינת רשות בלבד, וזאת מבלי שביהמ"ש סבור היה כי יש לנקוט בחריג בעצמו.

אציין, כי חקירת המצהיר, הינה זכות דיונית הקיימת לתובע, ולפחות בשלב זה, אין ביהמ"ש נוטה לשלול מתובע זכות דיונית אשר המחוקק התווה אותה כ"דרך המלך", רק משום שצד כלשהו משוכנע בצדקת טענותיו (מה גם שבאופן עקרוני, תמיד יהא צד משוכנע בצדקת טענותיו, שאם לא כן, אותן טענות אינן מועלות).

לעמדתי, הדיון בבקשת רשות להתגונן, תוך חקירת המצהיר, יכולה לשפוך אור מסויים על חלק מהטענות, או יתירה מכך, יכולה להביא לצמצום בסיס המחלוקת, מציאת דרך דיונית אשר תביא לסיום הסכסוך במהירות, או אף תביא למתן פסק דין חלקי על רכיבים אשר אינם שנויים במחלוקת. יכול ודרך זאת לא תצלח במקרה דנן, לאור המחלוקת העמוקה הנטועה בין הצדדים, ואולם נדרשים לעמדתי, שיקולים נכבדים וכבדי-משקל, על מנת למנוע מצד אשר מעוניין בקיום הדיון על פי סדר הדברים הנהוג על פי דעת המחוקק.

שיקולים כבדים כאמור, יכולים להיות שיקולים המועלים בטענות המכחישות חבות באופן גורף, ואשר רשם ביהמ"ש אינו מוסמך לדון בהן, ובין היתר, בירורה של טענת זיוף לגופה – כאשר ברור שמעצם העלאת טענה שכזאת באופן מבוסס, אין תועלת, במרבית המקרים, בחקירת המצהיר.

מהותה של תקנה 205 (ג) לתקסד"א, נדונה במסגרת ע"א 1264/08 סלאמה מונדר נ' הראל חברה לביטוח (ניתן ביום 27.4.08, מצוי במאגר "נבו"):

"לשון התקנה עתה מאפשרת החלטה ללא דיון בגדרי הבקשה בלבד (ראו גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9, תשס"ז-2007), 390), המציין, תוך השוואה לנוסח הקודם, כי "העיקרון המנחה בתיקון הוא לאפשר, במקרים המתאימים, מתן החלטה ללא דיון גם במסגרת בקשות רשות להתגונן"; כפי שמבאר המחבר המלומד, בסיפה לנוסח הקודם של התקנה ניתן היה להורות "מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהנתבע לא ייחקר על תצהירו". הנוסח שנקבע שונה מזה שבתקנה 241(ד) העוסקת בבקשות בכתב, והמאפשרת לבית המשפט או לרשם, להחליט על יסוד הבקשה והתשובות, או "אם ראה צורך בכך", לאחר חקירת המצהירים. השוני נובע מכך, שבבקשת רשות להתגונן, הכלל הוא קיום דיון, וההחלטה ללא דיון היא חריג. ראו גם מ' קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה למעשה מה' 15 (תשס"ז-2007) כרך ב', 1023. לשלמות התמונה אוסיף, כי בנוסח הקודם נאמר "על אף האמור בתקנה 522 (הכלל שעניינו אפשרות לחקירת מצהיר – א"ר) רשאי בית המשפט או הרשם להורות, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שהנתבע לא ייחקר על תצהירו". ההבדל בין הנוסחים נהיר." (ההדגשה אינה במקור – א.צ.).

לענין זה, כבר נפסק כי השימוש בסמכות שברשות לפי תקנה 205 (ג) לתקסד"א, ראוי שתיעשה במשורה, ר' ע"א (ת"א) 2230/04 ולדהורן נ' נרקיס:

"תכליתה של תקנה 205 (ג) הינה, אמנם, לחסוך זמן הן של בית משפט והן של הצדדים ולמנוע דיוני סרק תוך חיסכון בהוצאות אך, לא על חשבון זכויות בדין. מחוקק המשנה הדגיש כי על בתי המשפט לנהוג משנה זהירות ולנמק טעמים מיוחדים שירשמו, מקום בו תדחה בקשת רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד. מחוקק המשנה הציב בפני בית המשפט כלל ולפיו עליו לקיים דיון, והחלטה ללא דיון, הינה חריג. (ראו מ.קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה למעשה מה' 15 (תשס"ז-2007) כרך ב, 1023 )...

... ניתן להבין את הצורך והחשיבות בשימוש שבסיפא בזהירות רבה, אף מהדרך שבתי המשפט מצאו שיש לנהוג ולפעול בזהירות ראויה אף ואולי דווקא במתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד. כך בפרט מקום שעולות מחלוקות עובדתיות המחייבות הכרעה.

בתי המשפט מצאו, שאף בנותנם רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד וללא קיום דיון וחקירת המצהיר, יש לנהוג בזהירות וזאת על מנת שלא לשלול מהמשיב בבקשת רשות להתגונן את האפשרות להראות כי האמור בתצהיר המבקש, משולל כל יסוד".

לאור כל האמור לעיל, מצאתי לנכון שלא ליתן ההחלטה על בסיס תקנה 205 (ג) לתקסד"א, שכן סבורני שרק במקרים חריגים, וברורים על פניהם, מוצדק ליתן ההחלטה ללא מתן הזכות הדיונית כאמור.